להיות אמא ואזרחית במדינת ישראל ובעולם... בעולם משתנה ומאתגר, המלצות, דעות, והגיגים.

יום שישי, 14 בנובמבר 2014

האם שר החינוך צריך ריטלין?

שר החינוך בא לשנות. אוקיי... את זה הבנו.

התחלנו דווקא טוב - הוספנו קיטנה בקיץ של שלושה שבועות לילדי בתי הספר היסודיים. שאפו. אהבתי.

אבל אם זה היה מסתכם בזה - דיינו. יכול להיות שהייתי בוחרת לבחור בו שוב.

אבל אז השר פירון החליט לגעת בבגרויות. מה זה לגעת? זה להכניס את כל מה שהיה לבלנדר ולראות איזו עיסה תצא בסוף...

אני אמא לילדה בכיתה ט' ומורה לילדים בכיתה י'. זה אכן גיל שהמיטב שבו מגדיר לעצמו יעדים ומטרות לחיים, ומחליטים איזו מגמה לקחת בתיכון והלאה. וכאן נכנסת הקרוסלה. והקרוסלה התחילה להסתובב לאט. אז שינו את כל מבנה הבגרויות. הורידו מכיתה י' בגרויות. ובכיתות י"א וי"ב שינו לגמרי את מבנה הבגרויות ואת אופי ההיבחנות.

אוקיי... הצוות החינוכי לומד את השינויים ומתחיל ליישם. לפחות לנסות ליישם. ואחרי שהצוות החינוכי מפנים את השינויים (וזה לוקח לפעמים זמן) צריך להסביר לתלמידים את השינויים. וזה ממש לא פשוט, האמינו לי. הם לא ראו את חבריהם שלומדים שנה/שנתיים/שלוש מעליהם מתמודדים עם השאלות כך שתהיינה תשובות...

ואז - במהלך השנה - מודיע משרד החינוך על ביטול הפסיכומטרי לתלמידים שלקחו מקצועות מורחבים כמו מתימטיקה 5 יח"ל ואנגלית ועוד...

ואז - בהינף יד - מבטלים את הבונוסים על מקצועות ליבה מוגברים ומדעים. נכון, רק על תלמידי כיתה י'... אבל הם הרי כבר על הקרוסלה. כל שבוע הם פותחים את העיתון ומגלים שכל מה שידעו עד היום מאחים גדולים, חברים משכבות גבוהות יותר, ואפילו מהצוות החינוכי - לא רלוונטי...

אז נשאלת השאלה - מה יהיה מחר?



והשאלה הבאה שאני שואלת מתי המהירות של הקרוסלה תגרום לתלמידים ולצוות החינוכי ולהורים סחרחורת במקרה הטוב, והתעלפות במקרה הרע. האם מערכת חינוך יכולה ו/או צריכה להתמודד עם כמות כזו של שינויים שניחתת עליה חדשות לבקרים? האם זה פייר כלפי התלמידים? ומי מבקר את כל הדבר הזה בכלל?

הדוקטוראט שלי הוא במדעי הרפואה, אז אני יודעת משהו על בגרויות, בחינות, ומדע.... מדע החיים...

אני מאמינה גדולה באבולוציה. אני מאמינה שאבולוציה מתרחשת תמיד ולא רק בהתפתחות המינים. היא מתרחשת גם כשמערכת החינוך בנתה את עצמה לאורך 60 פלוס שנות המדינה. לפי תאורית האבולוציה - מה שמתאים - שורד, ומה שלא מתאים - נכחד. במערכת החינוך יש היום משהו שהתפתח לטוב ולרע מתוכנו, בתהליך אבולוציוני התפתחותי, והוא מכיל בתוכו את מה שעבד יותר טוב, ולא מכיל את מה שלא עבד...

כשאני תרגלתי סטודנטים לרפואה בפקולטה לרפואה בטכניון היתה באמת שנה שבה ניסו לבטל את הפסיכומטרי. זו לא היתה קרוסלה, זה היה ספינת פיראטים למערכת האקדמית. שטפון, צונאמי.... מסתבר שרמת הסטודנטים ברפואה (לפחות שם אני יודעת מידע פנימי) ירדה פלאים. כי בבתי-ספר שבהם היו מעתיקים במבחנים - ציוני הבגרות היו יותר גבוהים. ואכן, בתור מתרגלים, היינו צריכים להתמודד עם בעיית העתקות בצורה חריגה ביותר. ואני לא מאשימה את הסטודנטים, הם בסה"כ המשיכו לעבוד בצורה שמתאימה להם ביותר... העניין הוא שגם הם יסיימו בסוף ויהיו רופאים בישראל, ואנחנו נעזר בהם כשנהיה חולים...

את התוצאות של השינויים שעושה עכשיו השר, אנחנו נדע רק בעוד מספר שנים. הרי אנחנו שפני הנסיון וילדינו בכיתה י', האם השינויים עשו טוב או רע? מערכת החינוך תפיק את הלקחים, אבל לגבי אותם ילדים שישבו על הקרוסלה - להם כבר לא תהיה הזדמנות שנייה. הם היו שפני הנסיון...


יום חמישי, 2 בינואר 2014

האם באמת כולם צריכים להיות הכי הכי?

אנחנו היום חיים בעידן של חלומות, שאיפות ואולי אפילו אשליות.
כולם רוצים לכבוש את העולם... כולם רוצים להיות הכי הכי.

בקריירה כבר לא הולכים לעבוד וחוזרים בשעה סבירה כדי לבלות זמן איכות עם הילדים ועם בן הזוג אלא עובדים עד שעות מטורפות...
מי מרוויח מזה? המעסיקים שנהנים לפתח תקוות אצל העובדים שאם ישקיעו מעל ומעבר יתוגמלו. היו תקופות שאכן עובדים תוגמלו, ויש מקומות שעדיין זה כך, אבל ברוב המקרים התסכול המצטבר בקרב העובדים הוא עצום, השחיקה... גם אם יש תגמול כספי...

מי עוד מרוויח מזה? כל המטפלים/ המאמנים ועוד, כי במירוץ העכברים הזה אנחנו פוגעים לעצמנו בבריאות, בנפש, (כמה שלא נשקיע הרי תמיד אפשר יותר...)

מי מפסיד מזה? בעיקר הילדים שלנו, שלא באשמתם לא מקבלים מספיק אמא אבא... ותופתעו לשמוע אבל לספק את הצרכים האמיתיים של הילדים (אהבה ותשומת לב) לא עולה הרבה כסף... אבל כשאנחנו מונעים מרגשות אשם - זה כבר סיפור יקר...

מי עוד מפסיד מזה? בעיקר אנחנו... אין מה לעשות, ברוב המקרים זה לא כל כך קל לכבוש את העולם ולהיות הכי הכי... המחיר שמשלמים בבריאות וביחסים עם המשפחה והקרובים לנו הוא מאד גבוה...

חכמינו זיכרונם לברכה אמרו: איזהו עשיר - השמח בחלקו. כמה פשוט ככה לא מובן מאליו...

בסרט ״הטעות הגדולה״ אומר הסבא לאבא - רציתי להתעשר ולעזור להוריי שהיו עניים מרודים וגם לא נכחו בחיים שלנו, אבל הם נפטרו כשלי עוד לא היה גרוש... היום אני מברך על כך שקודם כל הייתי שם בשביל הילדים שלי. זאת ההצלחה שלי בחיים.

אני חושבת שכולנו מסונוורים מהצלחות של אחרים, מהדשא הירוק שלהם, כשברוב המקרים לא כל הנוצץ זהב הוא, המחיר שאותם מצליחנים משלמים הוא מאד גבוה בתחומים אחרים בחיים שיתכן ובעיניי למשל דווקא התחומים האחרים בחיים שווים מאד ואולי יותר מכל ״ההצלחה״ שמשודרת כלפי חוץ.

החוכמה של להיות מאושר בחלקך, להעריך כל יום את מה שיש, להיות מסוגל לתת לחברים שלך ולמשפחה שלך מתשומת הלב שלך ( משאב יקר לכל הדעות) היא לא מובנת מאליה ...