למה אנחנו מתלוננים? מה קורה פה?
אף פעם לא היה כאן קל מבחינה כלכלית. המסים תמיד העיקו. כאשר אזרח מגיע לגיל 18 הוא מתגייס לצבא, ונותן את השנים היפות שלו למדינה תמורת דמי כיס של כמה מאות שקלים בחודש תמורת התמסרות מוחלטת לצרכי הצבא והמדינה. באותו הזמן, אזרח בן מיעוטים יכול ללמוד ו/או לעבוד ולקדם את עצמו מבחינה כלכלית (אבל זה נושא לפוסט אחר).
אחרי צבא מתחילים ללמוד. כאשר האזרח התמים מסיים לימודים ומחפש את דרכו בשוק העבודה הוא בד"כ כבר נשוי, עם ילד או שניים, צריך למצוא פתרון דיור ופרנסה טובה. וכאן המצב הופך להיות בלתי אפשרי. המשכורות של עובד צעיר ומתחיל היום הן נמוכות ביותר ברוב התחומים (חוץ מהייטק - וגם זה נושא לפוסט אחר...). הוראה, רפואה, שירות המדינה, ועוד מקצועות בהם מועסקים שכירים חסרי/בעלי השכלה, לעתים אפילו בעלי השכלה גבוהה והכשרה מעולה.
המצב הכלכלי הגבולי של משפחות צעירות בישראל
משפחה ממוצעת היום שבה ההורים הם בני 30 ומעלה, עם 2 ילדים, נמצאת במצב בלתי אפשרי.האב עובד עד 7 בערב בממוצע, ובתקופות לחוצות אפילו יותר, האם עובדת עד 4 וחצי, אוספת את הילדים מהגנים/צהרונים כשהיא עייפה וטרודה וצריכה להתפנות לדרישות הילדים ולדרישות הבית. אין הווי משפחתי שפוי.
משכורת ממוצעת של אם (משכילה ככל שתהיה) נעה בין 4000-6000 ש"ח. מתוכם 4000 ש"ח משמשים להוצאות עבור גן + צהרון (גן 2500 וצהרון 1500). כלומר נשאלת השאלה האם כלכלי לאישה לצאת לעבוד? כשיש יותר משני ילדים ברור שכבר לא כלכלי לאישה כזו לצאת לעבודה.
המשבר הכלכלי ונטל המס
בשנת 2008 פרץ משבר כלכלי בארה"ב וסחף אחריו מדינות רבות באירופה. המעסיקים בארץ פנו לעובדים שלהם והסבירו להם שכעת הם מייצאים פחות לארה"ב ולאירופה ולכן העסק נמצא במשבר. הם גם הסבירו שאם פעם היו משקיעים בחו"ל, הרי שכעת קשה למצוא משקיעים. למעשה, אם לא יתבצעו קיצוצים העסק/חברת סטרט-אפ ייאלצו להיסגר. העובדים הבינו, וגם לא רצו שהעסק ייסגר והם יישארו מחוסרי עבודה. מי ישלם את המשכנתא? המעסיקים פיטרו חלק אחד מהעובדים ולחלק השני קיצצו בשכר ובאותה עת דרשו ממנו בעצם לעבוד יותר ולפצות על כח האדם שפוטר. גם חברות מצליחות שלא נתקלו בקשיים רכבו על הגל וקיצצו בתנאי העובדים. למה לא? העובדים, שגם ככה עבדו שעות ארוכות החליטו לשנס כרגע מותניים ולהתגייס (אלה שלא פוטרו, כמובן). המפוטרים נאלצו לחפש מקומות עבודה אחרים תוך שהם מתפשרים על שכר נמוך יותר וכמות עבודה רבה יותר. העיקר להמשיך הלאה.
מה קרה במהלך השנתיים-שלוש האלו? מחירי הדיור עלו בעשרות אחוזים. הירקות, הפירות, המים, ועכשיו הדלק. במקביל הועלו המסים העקיפים. לעבוד יותר כבר אי אפשר. גם כאשר נראה שהמשבר הכלכלי מאחורינו, המעסיקים לא העלו חזרה את המשכורות או העסיקו עוד עובדים על מנת להקל על העובדים הקיימים. המצב הוא שאנחנו לא יכולים להמשיך כך יותר. החמור עייף והוא תיכף קורס.
עוד נקודה בעייתית: רוב העובדים במשק הם לא חברי הסתדרות. רבים מהם עובדי קבלן ועובדים זמניים בכל מיני חברות, ורבים עובדים על חוזה אישי. חברי ההסתדרות וחברי ועדי העובדים הגדולים פחות סבלו מהתופעה המתוארת כאן. לכן אין אפשרות אפילו להתאגד ולדרוש זכויות. ההסתדרות לא באמת יכולה לעזור כאן. מי יכול לעזור? אנחנו צריכים למצוא מפלגה באופוזיציה. מפלגה שיכולה להוות אלטרנטיבה אמיתית. מפלגה ישרת דרך, מפלגה קשובה לעם. יש לכם רעיונות?
אף פעם לא היה כאן קל מבחינה כלכלית. המסים תמיד העיקו. כאשר אזרח מגיע לגיל 18 הוא מתגייס לצבא, ונותן את השנים היפות שלו למדינה תמורת דמי כיס של כמה מאות שקלים בחודש תמורת התמסרות מוחלטת לצרכי הצבא והמדינה. באותו הזמן, אזרח בן מיעוטים יכול ללמוד ו/או לעבוד ולקדם את עצמו מבחינה כלכלית (אבל זה נושא לפוסט אחר).
אחרי צבא מתחילים ללמוד. כאשר האזרח התמים מסיים לימודים ומחפש את דרכו בשוק העבודה הוא בד"כ כבר נשוי, עם ילד או שניים, צריך למצוא פתרון דיור ופרנסה טובה. וכאן המצב הופך להיות בלתי אפשרי. המשכורות של עובד צעיר ומתחיל היום הן נמוכות ביותר ברוב התחומים (חוץ מהייטק - וגם זה נושא לפוסט אחר...). הוראה, רפואה, שירות המדינה, ועוד מקצועות בהם מועסקים שכירים חסרי/בעלי השכלה, לעתים אפילו בעלי השכלה גבוהה והכשרה מעולה.
המצב הכלכלי הגבולי של משפחות צעירות בישראל
משפחה ממוצעת היום שבה ההורים הם בני 30 ומעלה, עם 2 ילדים, נמצאת במצב בלתי אפשרי.האב עובד עד 7 בערב בממוצע, ובתקופות לחוצות אפילו יותר, האם עובדת עד 4 וחצי, אוספת את הילדים מהגנים/צהרונים כשהיא עייפה וטרודה וצריכה להתפנות לדרישות הילדים ולדרישות הבית. אין הווי משפחתי שפוי.
משכורת ממוצעת של אם (משכילה ככל שתהיה) נעה בין 4000-6000 ש"ח. מתוכם 4000 ש"ח משמשים להוצאות עבור גן + צהרון (גן 2500 וצהרון 1500). כלומר נשאלת השאלה האם כלכלי לאישה לצאת לעבוד? כשיש יותר משני ילדים ברור שכבר לא כלכלי לאישה כזו לצאת לעבודה.
המשבר הכלכלי ונטל המס
בשנת 2008 פרץ משבר כלכלי בארה"ב וסחף אחריו מדינות רבות באירופה. המעסיקים בארץ פנו לעובדים שלהם והסבירו להם שכעת הם מייצאים פחות לארה"ב ולאירופה ולכן העסק נמצא במשבר. הם גם הסבירו שאם פעם היו משקיעים בחו"ל, הרי שכעת קשה למצוא משקיעים. למעשה, אם לא יתבצעו קיצוצים העסק/חברת סטרט-אפ ייאלצו להיסגר. העובדים הבינו, וגם לא רצו שהעסק ייסגר והם יישארו מחוסרי עבודה. מי ישלם את המשכנתא? המעסיקים פיטרו חלק אחד מהעובדים ולחלק השני קיצצו בשכר ובאותה עת דרשו ממנו בעצם לעבוד יותר ולפצות על כח האדם שפוטר. גם חברות מצליחות שלא נתקלו בקשיים רכבו על הגל וקיצצו בתנאי העובדים. למה לא? העובדים, שגם ככה עבדו שעות ארוכות החליטו לשנס כרגע מותניים ולהתגייס (אלה שלא פוטרו, כמובן). המפוטרים נאלצו לחפש מקומות עבודה אחרים תוך שהם מתפשרים על שכר נמוך יותר וכמות עבודה רבה יותר. העיקר להמשיך הלאה.
מה קרה במהלך השנתיים-שלוש האלו? מחירי הדיור עלו בעשרות אחוזים. הירקות, הפירות, המים, ועכשיו הדלק. במקביל הועלו המסים העקיפים. לעבוד יותר כבר אי אפשר. גם כאשר נראה שהמשבר הכלכלי מאחורינו, המעסיקים לא העלו חזרה את המשכורות או העסיקו עוד עובדים על מנת להקל על העובדים הקיימים. המצב הוא שאנחנו לא יכולים להמשיך כך יותר. החמור עייף והוא תיכף קורס.
עוד נקודה בעייתית: רוב העובדים במשק הם לא חברי הסתדרות. רבים מהם עובדי קבלן ועובדים זמניים בכל מיני חברות, ורבים עובדים על חוזה אישי. חברי ההסתדרות וחברי ועדי העובדים הגדולים פחות סבלו מהתופעה המתוארת כאן. לכן אין אפשרות אפילו להתאגד ולדרוש זכויות. ההסתדרות לא באמת יכולה לעזור כאן. מי יכול לעזור? אנחנו צריכים למצוא מפלגה באופוזיציה. מפלגה שיכולה להוות אלטרנטיבה אמיתית. מפלגה ישרת דרך, מפלגה קשובה לעם. יש לכם רעיונות?
