המלצה על ספר: כשהכריש והדג נפגשו לראשונה של גלעד שליט

הפוסט הזה נכתב לרגל יום הזיכרון לזכר הרצחו של יצחק רבין

אני רוצה כאן להמליץ על הספר שכתב גלעד שליט כשהיה בכתה ה'.

ספר מצמרררררר... מלווה בציורים של מיטב המאיירים. פרטים נוספים עליו תמצאו כאן.

הסיפור מתחיל כשהכריש הצעיר פוגש דג צעיר והם רוצים לשחק יחד, וכולם מתנגדים.

בסוף הסיפור הכריש והדג משחקים יחדיו והם חברים (כמובן). אפשר לעשות מכאן השלכה לשלום, שגם אם נראה שהוא בלתי אפשרי, לפי הסיפור הזה הוא כן אפשרי.

הספר נחתם במשפט לפיו הדג והכריש חיים יחדיו. ואז בתי אמרה: "אבל אמא, הדג והכריש לא באמת חיים היום ביחד..."
נחיתה למציאות. הרי הבת שלי אמרה את האמת מהסוג של "המלך הוא עירום".

יצחק רבין היה מנהיג, לוחם, פוליטיקאי ישר דרך, ודמות מופת, שזכינו להיות מונהגים על ידו. ביום הירצחו הרגשתי כאילו סוג של אב שלי נרצח.
אבל מהי דרכו של יצחק רבין ז"ל שמדברים עליה כל כך הרבה?

כאשר מנציחים את זכרו של יצחק רבין המסר צריך להיות שבאלימות לא פותרים חוסר הסכמה פוליטית. יגאל עמיר יימח שמו, רצח את רבין ז"ל כדי לעצור תהליך. המציאות מוכיחה שהתהליך לא נעצר, והרוצח לא השיג את מטרתו. זו לא הדרך, גם במבחן התוצאה!!!

ביום כזה צריך לחזק את האחדות בין שני קצוות העם. צריך לגנות את האלימות הפוליטית. צריך להזכיר שיש דעות שונות, והן לגיטימיות!!! ורק בקלפי, הפגנות וכו' אפשר לתקוף את חוסר ההסכמה הפוליטית. וכמובן שבפוסט זה אני רוצה לייחל לשובו של גלעד שליט בריא ושלם לחיק משפחתו במהרה, ואני מחזקת את ידי מנהיגינו לעשות הכל למען שחרורו אבל לא לשלם כל מחיר תמורתו.

מתכונים שילדים אוהבים - שדרוג למתכון פנקייק של שומרי משקל

הצלחנו לשדרג את מתכון הפנקייק של שומרי משקל, הוא יותר טעים ויותר משביע, ואפשר לוותר אפילו על הסירופ מייפל והשוקולד.

הקישור למתכון באתר שומרי משקל

ההצעה שלנו: (ל-4 מנות, כן?)

במקום קמח רגיל - קמח מלא תופח.
כוס קמח
2 כפות סוכר
1 ביצה
3/4 כוס חלב

אפשר להוסיף תמצית וניל, ועוד חומרי טעם כמו קינמון, לא עולה בקלוריות/נקודות.

מבטיחה לכם שזה כל כך טעים ומשביע כך שלא תצטרכו להוסיף את הרטבים המשמינים ותמצאו שזו ארוחת ערב מזינה וטעימה מאד. אפילו הילדים שלי אהבו...

תהנו:)

המדריך לקניות באינטרנט

אני רוצה להמליץ כאן על הקניות באינטרנט, במיוחד לאמהות עסוקות כמונו.
קודם כל, כי ידוע שכשהולכים לקניות עם הילדים - זה ממש לא חסכוני...
סיבה שניה, כי הזמן יותר יקר מכסף...
סיבה שלישית, כל קונה שנכנס לסופר מוצא את עצמו תחת תעמולה מטורפת. גם באינטרנט יש פרסומות/מבצעים אבל אין להשוות.
סיבה רביעית, מה קורה כשאת לא בטוחה אם יש לך מספיק ביצים במקרר? אם את בסופר - את קונה. אם את בבית - את הולכת למקרר ובודקת, ורק במקרה של חוסר אמיתי תקני.
סיבה חמישית, כל המבצעים שקיימים ברשתות הגדולות קיימים גם באינטרנט.

נכון, לא תמיד המחירים באינטרנט זולים כמו ברשתות, אבל מצד שני, גם ב"שופרסל שלי" המחירים יותר יקרים מ"שופרסל ביג" או "שופרסל דיל", וכנ"ל לגבי מגה: "מגה בעיר" יקרה יותר מ"מגה בול"...

אני מצאתי שהיתרונות עולים על החסרונות. הרי גם הזמן שלנו, הדלק והמאמץ שווים כסף...

פתרונות חוסכי זמן:
א. לשונית החיפוש. מכניסים שם מתומצת ללשונית החיפוש ומקבלים רק את מה שמחפשים.
ב. שכפול הסל משבוע לשבוע, או לתכנן קנייה חודשית או שבועית, ועליה להוסיף ולהוריד את הדברים המשתנים... הרי חלב ולחם צריך כל פעם... כאן יש לתת תשומת לב מיוחדת לא לשכפל מוצר מסויים משבוע לשבוע שאין יותר צורך לרכוש אותו, וזאת בגלל שדעתנו מוסחת מספר פעמים מהקניות בגלל הילדים...

זהו בינתיים.
מה דעתכם?

Who is the post-zionist?

(An English version of the Aug 17th 2010 post)


So who is the post-zionist and what does he represent? Is he pro-Palestinian?

Finally the truth is out in the open. The extreme radical leftists in Israel found a name for their agenda: post-zionism. Personnaly I feel relieved. No longer they claim to be zionists. No longer they care about the Jewish-democratic nature of Israel. I appreciate honesty and I'm always looking for the truth.

So what is post-zionism? Has the time come to move on to the next stage after zionism? The zionist movement established the state of Israel as a home for the Jewish people. The only place in the world where Jews have the political power to decide for themselves. The only place in the world where Jews have the military power to defend themselves and fight for their lives. There is no other place in the world where the life of a Jew has some value or meaning. A terror attack on a hotel in Tabba in Egipt proved to the Israelis that if you are a victim of a terror attack, you'd better be in Israel, where you know you will be taken to the hospital as soon as possible, and that all efforts will be made to save your life, no matter the colour of your skin, your religion or gender. Today Jews from western Europe (especially France) and north America buy houses and start making steps towards Alliyah (citizenship in Israel) because they might feel in a way that the life of a Jew can become dispensable again.


The Israeli post-zionists are a group of people that is no longer sure of our right to live in Israel. These people present us in a twisted way, as if we are depriving rights from minorities, like in South-Africa. This has nothing to do with the truth!!! The Arab minority (and chritian, Druze and others of course) has exactly the same rights as the Jewish majority. They can drive where ever they want. 20% of the students in Israeli universities are Arabs, the exact percentage of Arab population from total population in Israel. If I asked an Israeli Arab to give back his Israeli I.D. and move to the Palestinian Authority Territories, for example, he will object, right after he'd call me a racist. Racism has nothing to do with this issue. It's all about demographic threat.

I would like to address the occupation issue in one paragraph. When the white man occupied America - the Indians (native Americans) fought for their lives, territories and culture. When the white man occupied Africa the natives of this continent were taken to be slaves in other continents, and again the white man deprived them from human rights and from their culture or religion. All of this has NOTHING to do with what happened in Palestine-Israel. 2000 years ago there was a Jewish nation in Israel-Judea area. The holy temple in Jeusalem was destroyed for the 2nd time in history, this time by the Romans, and Jews were exhiled and the territory was named Palestine because of the Pleshet people, which has no connection what so ever to the Palestinians today. Jerusalem was sacred to Jews even before Islam was even "born". The area was governed by the Romans, Othomans, Mamluks, Turkish, and British people through out the years, and ther was wondering of many people with different religions and nationalities. All these years Jews were also here, sitting in Jerusalem, Tiberias... In 1948 the Jews did not occupy territories from native strangers, they liberated Israel from the sovereignity of the British Mandate. Today, all citizens have equal rights, no matter the colour of their skin, race, religion or gender.
This link gives more examples

I don't think time has come to move on and leave zionism behind. Zionism gave the Jews a home and security, and it is our duty to keep our home safe, and wish for peace inside and outside, with our neighbours. This is the essence of the zionism today, in my opinion.
I am interested to hear what you have to say about that.

מהו פוסט-ציוני?

אז מה הוא פוסט-ציוני? האם הוא פרו-פלסטיני?

סוף סוף השמאל הקיצוני יצא מהארון. המרצע יצא מהשק.
השמאל הקיצוני חדל להשתמש במשפטים נלוזים ובסיסמאות כמו:
1. גם אנחנו ציונים.
2. חשוב לנו האופי של מדינת ישראל.
3. אזרחי מדינת ישראל, הדמוקרטיה והריבונות היהודית במדינת ישראל עומדים לנגד עינינו.

אז מה זה פוסט-ציונות. האם אכן הגיע הזמן לעבור לשלב הבא אחרי הציונות? הרי הציונות הקימה את מדינת ישראל עבור העם היהודי. המקום היחידי בעולם שבו היהודים מחליטים עבור עצמם. נלחמים עבור עצמם... אין עוד מקום בעולם שבו ליהודי יש ערך לחייו כמו במדינת ישראל. כשהיה פיגוע בבית המלון בטאבה, הבינו הישראלים שאם כבר להיות מעורבים בפיגוע טרור, עדיף שיהיה בארץ. רק אז מפנים אותם בשיא המהירות ועושים את המקסימום על מנת להציל כל נפש בישראל. היום יהודים מצרפת ואפילו ארה"ב ממהרים לחזור לארץ ולרכוש נכסים ולכוון לעלייה. למה? כי שוב הם מתחילים להרגיש שדמם הפקר.

השמאל הקיצוני הפוסט-ציוני הוא קבוצה של אנשים שכבר לא בטוחה שיש לנו זכות על הארץ הזו. שמציגה את הכיבוש בארץ כאילו אנחנו שוללים זכויות מיעוטים כמו בדרום אפריקה. אני חייבת לציין שמבחינתי דעותיהם בתחום הזה הן הזויות. זכויות המיעוט המוסלמי והערבי בארץ רבות יותר וטובות יותר מאשר כל האוכלוסיה הערבית והמוסלמית במדינות ערב, ובוודאי יותר טובות מברשות הפלסטינית, ולא בכדי, אם אדרוש מאזרח ערבי ישראלי להחזיר את תעודת הזהות הישראלית ולעבור לרשות הפלסטינית הוא יתנגד מיד אחרי שיכנה אותי גזענית.

פסקה אחת על הכיבוש. כאשר כבש האדם הלבן את אמריקה - האינדיאנים נלחמו על חייהם, ותרבותם כמעט שנכחדה. כשכבש האדם הלבן את אפריקה, נלקחו תושבי היבשת להיות עבדים ביבשת אחרת, ושוב שלט בהם האדם הלבן ביד רמה והשליט את תרבותו על הילידים. אין הדבר דומה למה שקרה  במדינת ישראל. לפני אלפיים שנות היתה כאן ריבונות יהודית - ישראלית. הרומאים הגלו את היהודים וכינו את הארץ פלשתינה. לא על שם הפלשתינאים, אלא על שם הפלישתים, שאינם היום באיזור. מאז האיזור היה מאוכלס בהמון עמים שנדדו ממקום למקום. הריבונות עברה מהרומאים לביזנטים, לממלוכים, לתורכים, לבריטים (ואולי שכחתי כמה העברות ידיים בדרך...). מעולם לא היתה ריבונות פלשתינאית על הארץ הזו. והפלשתינאים? רובם הגיעו ממדינות שכנות לעבוד במפעלי החקלאות והתעשייה שהתעשייה הציונית פיתחה כאן בתחילת המאה שעברה. לפני כן היתה כאן שממה (לפי "מסע תענוגות בארץ הקודש", של מארק טווין, שלא זכור לי שהיה ציוני גדול...). צפו בסרטון מקישור זה.
גם אוכלוסייה יהודית היתה כאן כל השנים. בירושלים, צפת, טבריה, אפילו בחברון. השפה העברית והשפה הערבית דומות עד כדי אחיות, ויש שיאמרו שהתרבויות שלנו דומות. אנחנו לא באנו משום מקום ודיכאנו את הילידים שחיו כאן אלפי שנים, כמו הכיבוש על אפריקה ואמריקה, אנחנו בסך הכל שבנו הביתה. לא כבשנו את הארץ מידי הערבים הפלשתינאים המסכנים, שחררנו את ארץ ישראל מהריבונות הבריטית והשלטנו עליה את ריבונותנו. כל האזרחים יהודים כערבים הם שווי זכויות בארץ, אם כי לא שווי חובות, ופה המקום שלי להציע שחרדים וערבים צריכים גם הם לתת שנתיים-שלוש למען המדינה בצורת שירות לאומי בבתי-ספר ובתי-חולים.

אני לא חושבת שציונות זה פאסה, אני חושבת שאנחנו צריכים כל יום להודות לציונות על הבית והביטחון שקבלנו בזכותה, וחובתנו לשמור על הבית שלנו ועל בטחוננו, וגם להושיט יד לשלום לשכנינו, וזו הציונות המודרנית היום.

מהי חשיבה חיובית? חלק ראשון

היום שומעים בכל מקום: תחשוב חיובי.
"חייך, הכל לטובה"
"תחשוב טוב יהיה טוב".
האם באמת זה כל כך פשוט? אם אני אחשוב טוב יהיה טוב? ומה זה אומר לחשוב טוב? האם זה להתעלם מהקשיים והדברים השליליים? האם זה להשתיק ביקורת כאשר היא מתעוררת? האם זה להסתובב עם חיוך מרוח על הפרצוף כאילו רק לפני רגע עישנתי משהו...?
במוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" מתאריך ה-7.7.10 כותבת טלי זלמנוביץ' בכתבה "תמחקו את החיוך", שהפסיכולוגיה החיובית סוחפת את אמריקה. טלי זלמנוביץ' מצטטת מספרו של אריק וילסון "נגד האושר" : "המחיר של האופטימיות המעושה חורג הרבה מעבר לגבולות הפרט. יש לו השפעה מכרעת על צביונה של ארה"ב כמעצמה". עוד הוא טוען שהאידיאולוגיה החיובית הרדימה את אזרחי ארה"ב ופגעה ביכולת הביקורתיות שלהם. טלי זלמנוביץ' מצטטת גם את העיתונאית ברברה ארנרייך, לפיה הפסיכולוגיה החיובית מטילה, למעשה, את כל האחריות למצבו של האדם על כתפיו. אם רק יידע להביט נכון אל המציאות ולחייך, כמובן, הוא יגלה את האור, כולל חולי סרטן, שאם לא החלימו, כנראה זה בגלל שלא חשבו חיובי. ארנרייך מרחיקה לכת וטוענת שהדרישה להיות חיובי כדי לגעת באושר היא, למעשה, זו שהובילה למשבר הכלכלי האחרון בארה"ב. היום, העובד האידיאלי אמור להיות שמח, נמרץ, חיובי ולהימנע מעימותים ושאלות. מי שנתפס כשלילי, מפוטר. למשל, ראש חטיבת הנדל"ן בחברת ההשקעות "ליהמן ברדרס" התריע בשנת 2006 בפני מנכ"ל החברה מפני קיומה של בועת נדל"ן העלולה להתפוצץ בכל רגע ולכן פוטר. שנתיים לאחר מכן סבלה החברה מגירעון של 60 מיליארד דולר כתוצאה מהשקעות כושלות בעסקאות נדל"ן ונזקקה לסיוע מסיבי של הממשל האמריקאי.
ומה אני חושבת? אני חושבת שחשיבה חיובית היא דבר עמוק, שדורש עבודה רבה וכנות. אם מתייחסים אליה באופן שטחי כמו "חייך, הכל לטובה", אז יש אמת בכתבתה של טלי זלמנוביץ', והתוצאה האמיתית היא "חייך, אכלת אותה...".
אז מה היא חשיבה חיובית עמוקה ואמיתית, לדעתי?
כל סיטואציה וכל מצב טומן בחובו מכלול של מרכיבים. חלקם חיוביים וחלקם שליליים. כשצלם מצלם נוף, כל הנוף פרוש לפניו. הוא בוחר על מה למקד את הפוקוס של המצלמה שלו. בד"כ יבחר את המקום היפה יותר. צלם מקצועי יחפש את הזוית האומנותית יותר, וצלם חדשות יחפש את הזוית השלילית ביותר... כאשר אנחנו מצלמים את המשפחה בטיולים ובחגים מבקשים מכולם להגיד "צ'יז" ולחייך. אפילו אם אחד הילדים בכה לפני דקה וחצי או שני אחים רבו ביניהם... כן, אנחנו רוצים להסתכל באלבום התמונות בעוד שנתיים ולזכור כמה נהנינו בטיול/חג/יום הולדת. אז נכון שרוב הימים הם אפורים ובהם אנחנו לא מצלמים.
זו תמציתה של החשיבה החיובית בעיניי. התמונה/המציאות/הסיטואציה היא מורכבת. אנחנו בוחרים לאן למקד את הפוקוס של תשומת הלב שלנו. חשיבה חיובית אמיתית רואה את כל התמונה/המציאות. ואם הסיטואציה באמת קשה, אז כאן צריך ממש להתאמץ ולמצוא את החלקים בסיטואציה שהם חיוביים. אבל מי שמתאמץ ועושה עבודה יכול תמיד למצוא גם את הדברים הטובים בסיטואציות הקשות.
בעדויות של יוצאי שואה ניכר תמיד המאמץ שהם עשו כדי לראות גם את הנקודות החיוביות בתוך התופת היומיומית. אין ספק שזה נתן להם כוח לשרוד את המלחמה שארכה יותר מחמש שנים. ניצול שואה אחד סיפר שאבא שלו השיג תפילין במחנה הריכוז, והיה מעיר אותו כל בוקר לפני כולם והיה מכריח אותו להניח תפילין ולהתפלל: "הודו לה' כי טוב". וקשה, קשה, בתוך מחנה ריכוז כמו אושוויץ לעשות את הפעולה הזאת. אבל אם חושבים על זה באופן עמוק יותר, הרי שאותו ילד זכה לקום באותו בוקר ולהתפלל עם אבא שלו. רבים מחבריו וממשפחתו לא זכו אפילו לראות את אור היום, בטח לא ליד אביהם.
אם שכולה דתייה שהיו לה 7 ילדים ושכלה את אחד מילדיה באסון המסוקים סיפרה כמה קשה היה לה באחד מימי השישי להתפלל ולהודות לה' על מה שיש לה. לקח לה חצי שעה. היא פשוט לא הצליחה. כרגע שכלה את אחד מבניה. אחרי חצי שעה הרימה את עיניה וראתה את ששת ילדיה הנותרים. ואז, הצליחה להגיד את התפילה. הרוח היהודית משמרת את הצורך למצוא את החיובי. להודות לה' על הדברים שיש, על הדברים הפשוטים - על הלחם, על היין... לא לקחת את הדברים האלה כמובן מאליו. להודות לה' על שהקצנו בבוקר... והרי זהו אחד מהעקרונות העיקריים של הפסיכולוגיה החיובית. החילונים זנחו את הרוח היהודית הזו, באיזשהוא מקום.
מנקודת מבט של אמא חדשה, כאשר התינוק בוכה, לפעמים ללא סיבה, בין החתלה להנקה, אנחנו רצות לצלם ולתעד את החיוך הראשון, הצחוק הראשון, הפעם הראשונה שאכל לבד מעדן חלב וכל הפנים שלו נמרחו... ואנחנו עושות זאת באופן טבעי כדי שיהיה לנו כח להתמודד עם שאר הרגעים האפורים והמתישים.
ועכשיו לדוגמא שצטטה טלי זלמנוביץ' מתוך ספרה של ארנרייך בקשר לעובד ב"ליהמן ברדרס" שהתריע על בועת הנדל"ן ולכן פוטר. העובד פוטר לא בגלל שלא נקט בחשיבה חיובית אלא בגלל האגו של הבוסים שלו. האגו הוא האנטי-תזה של החשיבה החיובית. אילו הבוסים שלו היו בעלי גישה של חשיבה חיובית הם היו צריכים לחייך אליו באמת. לקבל את הביקורת שלו באופן חיובי ולתקן את הדרוש תיקון, ואז התוצאה היתה באמת טובה. ולגבי העובד - הוא פוטר, שלכאורה התוצאה לגביו היתה שלילית, אבל אם נאמץ את הגישה החיובית, הרי שהוא פוטר ב-2006 וקיבל בוודאי פיצויים נכבדים כמו כל עובד בכיר שמפוטר. לעומתו כל העובדים האחרים שנשארו מצאו את עצמם ב-2008 ללא עבודה וללא פיצויים... אז איזו תוצאה טובה יותר?

אשמח לדעת מה דעתכם?

החיים זה לא מתימטיקה

משוואות שלא תופסות בחיים:

1. ככל שנותנים יותר לילדים, כך הם מעריכים יותר, יודעים לתת, מתחשבים יותר.     לא תופס
    
    כאשר ילד מקבל כל מה שהוא רוצה, הוא לומד שמגיע לו כל הזמן לקבל. הוא לא לומד להתמודד עם מצבים שבהם הוא לא יכול לקבל את הדבר שהוא רוצה (תסכול), והוא לא מעריך את מה שמקבל.
    ילד שגם דורשים ממנו - לומד לתת, לומד אחריות, מקבל סיפוק מהעובדה שמשתפים אותו, וכשהוא מצליח - תחושת הערך העצמי שלו עולה. תחושת המסוגלות עולה. הוא לומד להעריך כשהוא מקבל דבר מה, כשנעשים דברים למענו.
    אז מה לעשות? לתת? לדרוש? הכל עניין של מינון ושל מידה, והמידה בוודאי משתנה ממשפחה למשפחה ומילד לילד.

2. ככל שתשקיע יותר בעבודה - תקודם יותר ותצליח יותר.                                          לא תופס
  
    צריך בוודאי להשקיע, אבל הצלחה בעבודה, לדעתי, נמדדת פחות במידת ההשקעה, ויותר במקצועיות, ביעילות וביחסי האנוש של העובד.
    בצבא ידוע ש "מי שמשקיע שוקע ורק החרא צף..." :)

הסתייגות: כמו שהמשוואות המקוריות אינן תופסות, כך גם הטענות שטענתי כנגד אינן בהכרח תופסות. הכל דינמי, תלוי בנפשות הפועלות, בתזמונים, ובהמון גורמים משתנים, שהרי החיים זה לא מתימטיקה.

אשמח לשמוע מה אתם חושבים.
האם יש לכם משוואות שלא תופסות בחיים?
מה דעתכם על הטענות המובאות כאן?

קלטת לתינוק הבררן ולהורים הבררנים...

אני רוצה להמליץ כאן על קלטת DVD לילדים ותיקה בשוק אבל איכותית ביותר.

בתי הבכורה אהבה מאד קלטות של בייבי מוצארט למיניהן ושירים ראשונים למיניהם. כבר בגיל חודש היתה צופה נלהבת בבייבי מוצארט...
בני האמצעי אהב גם הוא מבחר גדול של קלטות ותוכניות, כשפרסומות בטלוויזיה דווקא היו תופסות אותו לחלוטין...
לעומתם, הבייבי השלישי שלי (בן חצי שנה) לא נתפס לבייבי מוצארט, ולא לשום תוכן שמופיע בטלוויזיה, כולל פרסומות. בררן...
סוף סוף מצאתי קלטת שקולטת אותו, שגם אני מאד אוהבת, ונותנת לי פנאי לעתים לעשות דברים נוספים בבית.
שם הקלטת: 100 שירי משחק ראשונים - סבתא בשלה דייסה מבית קלסיקלטת ובהפקת רוני הפקות וים הפקות.
לא מדובר בקלטת חדשה, אלא דווקא בקלטת עם ותק של מספר שנים בשוק, ועדיין לא נס ליחה.
ההפקה איכותית במיוחד - השחקנים ליה קניג, אלברט כהן (סבתא וסבא), וה"נכדים" עינת ארליך, אלינור אהרון, משה בן בסט ואילן לייבוביץ. ההפקה לא חסכה וניכרת השקעה לא רק במשחק ובבימוי, אלא גם בפרטים קטנים כמו לבוש ותפאורה.
בקלטות (חלק א' וחלק ב') מופיעות סבתות (בעיקר) שונות מאד. מהסבתא ה"פולנייה", הסבתא המיליונרית, הסבתא הקיבוצניקית, ועד הסבתא ה"מזרחית" החמה. מיותר לציין שליה קניג משכנעת מאד בכל דמות שהיא עושה. גם דמות הסבא יורד הים מבוצעת בחן רב ע"י אלברט כהן.

כיום יש הצפה של קלטות והפקות לילדים. כל אומן ששואף להתפרנס בכבוד ממקצועו מוציא קלטות לילדים. לעתים מדובר בקלטות רדודות מאד עם יחסי ציבור מצויינים (כל סדרת הקלטות של דץ ודצה לשעבר...). שיר "מעולה" כמו "איפה העוגה" הפך להימנון ימי ההולדת... ואפילו אלין זמזמה לעצמה את "יצירת המופת" הזו בבית האח הגדול.

בתקווה להפקות איכותיות לגוזלינו הקטנים בעתיד...

יום כדור הארץ

כמה באמת אכפת לנו מכדור הארץ?
האם לא אכפת לנו שבשישים שנות (בערך...) הצלחנו לזהם את כל הנחלים ואת מי התהום, לייבש את הכנרת ואת ים המלח ולמלא אזורים שלמים במטמנות זבל?

נכון, צריך להוריד כובע בפני החזון והמפעל הציוני ששאף לצבוע את הנגב בירוק, לייבש ביצות ובכלל, לנצח את הטבע. אבל השאיפות האלה עלו לנו במחיר יקר.
הפיכת הנגב לאיזור חקלאי פורח וירוק (בניגוד לטבע, יש לציין) עלתה לנו במחיר ייבוש הכנרת. היום כבר מצטערים על ייבוש החולה, שגרם לאובדן של בית גידול ייחודי לבעלי חיים וצמחייה, ולא נתן בתמורה אדמה פורייה לחקלאות כפי שציפו אבותינו החלוצים.
היום יודעים להגיד שמי התהום מזוהמים ממטמנות האשפה, מחומרי הדברה שרוססו לעתים ביתר (שחלילה לא יחסר ושיהיה יותר יבול...).

אנחנו מוטרדים מהביטחון, מהחינוך, מהאבטלה (אלה גם המשרדים החשובים בממשלה), אבל האם מישהו שאל את עצמו פעם מה יקרה כשלא יהיו לנו מים נקיים לשתייה ואויר נקי לנשימה? מדוע אם כן המשרד לאיכות הסביבה הוא המשרד הקטן ביותר מבין משרדי הממשלה?

אז מה אנחנו יכולים לעשות?

דבר ראשון אפשר למחזר. כן, למחזר!
לצערי במדינתנו הקטנה זה לא פשוט. אני באופן אישי אוגרת בקבוקי פלסטיק (שתייה, שמפו) ואריזות קרטון (ארגזים, חלב, ביצים), ופעם/פעמיים בשבוע מעמיסה ארגז באוטו ונוסעת למיכל המיחזור היחידי שיש ביישוב שלי, לרוקן את מה שאגרתי. מאד לא נוח! אפילו מטרד! אני מבינה את כל אותם האנשים שיוותרו מראש על התענוג. בדרך אני סופגת גיחוכים ועלבונות, בעיקר מהדור של ההורים שלי (כן, כן, הדור שהיה עסוק בלפתח את המדינה ולא שם לב למוצרי הלוואי של הפיתוח הזה, הדור שזיהם נחלים וריסס עם חומרי הדברה ביתר כדי לקבל יותר תנובה בשדות, הדור ששם את המשרד לבטחון, לחינוך ורווחה בסדר עדיפות גבוה ועד היום לא מבין בכלל מה עושים במשרד לאיכות הסביבה, ומה זה בדיוק...) הדור הזה פשוט לא מבין למה אני אוגרת זבל בבית שלי, ולמה אני מוכנה לשים אותו במושב האחורי באוטו שלי... What's up with this woman?!?  אז קודם כל, כדי לסבר את האוזן - אני אוגרת רק אריזות יבשות שמבחוץ הן נקיות לחלוטין (בקבוקים וארגזים) ובטח שלא מסריחות!!!

מה עוד אפשר לעשות? אז כאן אני מדברת בתור אמא. אחרי שנים רבות של חיתולים חד-פעמיים, שהצילו אמהות מהטרחה הנוראית של הרתחת חיתולי בד בדודים על הגגות - אבל גרמו ליצירת פסולת רבה מאד שלא מתכלה ולא תתכלה גם עוד מאות שנים, הגיעו סוף סוף החיתולים החד-פעמיים האקולוגיים המתכלים שעשויים מחומרים טבעיים, כאלה שמתכלים תוך זמן סביר (90 ימים) ולא תוך 500 שנה כמו החיתולים החד-פעמיים המוכרים היום ומיוצרים מפולימרים פלסטיים. בנוסף, אין ספק שמגע של חומר טבעי כמו קמח תירס עם טוסיק התינוק עדיף על מגע הפולימר הפלסטי. הטוסיק של התינוק שלי (השלישי במניין) נראה טוב יותר מהטוסיקים של אחיו הגדולים כשהיו הם תינוקות, כמובן... אני עצמי הופתעתי מהאיכות המעולה של החיתולים, והמחיר הסביר. לא, אני לא הייתי מוכנה לשמוע על חיתולים רב פעמיים או לגמול את התינוק בגיל 3 חודשים (פשפושים למיניהם). אני מאד אוהבת את כדור הארץ, אבל עד כאן!!!
אה, ועוד נקודת זכות אחת לטובת החיתולים - הם מיוצרים בארץ (ולא בתורכיה, למשל, כמו חיתולים אחרים...) אז מה? הם עובדים אצלי? :)