להיות אמא ואזרחית במדינת ישראל ובעולם... בעולם משתנה ומאתגר, המלצות, דעות, והגיגים.

יום שישי, 5 באפריל 2013

מי מספר את הסיפור ואיפה בעצם מרכז העולם האמיתי? ואיך זה בכלל קשור ליום השואה?

באחד הימים שאלה אותי בת אחותי איפה מרכז העולם.

עניתי לה שאם היא עומדת כאן עכשיו, מרכז העולם בשבילה עכשיו הוא כאן. אבל אם היא היתה עומדת בניו-יורק עכשיו, מרכז העולם בשבילה היה ניו-יורק.

אחרי שעניתי (ולא שמעתי את זה מאף אחד אחר) זה נשמע לי כל כך נכון... אבל לא פשוט להבנה.

מכיוון שכל אחד נמצא במרכז העולם וכל מה שקורה לו קורה סביבו, הרי שסיפור השואה הוא מבחינת העם היהודי הסיפור העיקרי במלחמת העולם השנייה... אכן זהו סיפור כבד, מזעזע ברמות יוצאות דופן, וכנכדה לניצולי שואה, זהו גם סיפור אישי של משפחתי במידה מסויימת... אבל אז התחלתי ליסוע בעולם.

בהתחלה הייתי בפולין (בגיל 16) במסע עם בני נוער. אז את כל הסיפורים, והעדויות, כבר הכרתי מהבית, ומשנים של התעניינות בסיפורים בטלוויזיה ובספרים. מה שהפליא אותי, שבכל מקום הם קודם כל סיפרו לנו על הטרגדיות של ה... פולנים!

למשל באושוויץ עמדנו זמן די רב מול קיר, ושמענו באריכות את הסיפור איך הוציאו להורג בקיר זה 30 כמרים פולנים (כן, כן, כיתת יורים). בבית הספר לא סיפרו לנו שגם העם הפולני סבל... ומסבא שלי שמעתי במיוחד על התלהבות היתר של הפולנים לסייע ביד המרצח הנאצי, כך שהם אפילו היו גרועים מהנאצים (גם בהתחשב בעובדה שחייל נאצי החביא פרוסת לחם בשביל סבא שלי במאידנק...), ועוד בהתחשב בעובדה שב-1946 הפולנים עשו עוד פוגרום ביהודים שרק חזרו מהמחנות וגילו שהם הניצולים הבודדים ושכל משפחתם וחבריהם אינם וגם רכושם נשדד ונבזז או ע"י הגרמנים או ע"י הפולנים. ולכן סבא שלי ממש ברח מפולין עם תינוקת בת 3 חודשים בידיים... (אמא שלי).

ופתאום עומדת מולנו פולניה, דוברת עברית בגלל חיבתה לעם היהודי, ומספרת לנו על ה... סבל של העם הפולני!!!!
ואני חייבת לציין, שהם סבלו...

מצאתי את הטבלה הזו בויקיפדיה:


מספר תושבים בשנת 1939
חיילים הרוגיםאזרחים הרוגיםיהודים שנרצחו בשואהסך כל ההרוגים
אוסטריה7,520,000נכלל בגרמניה45,00065,000110,000
אוסטרליה7,000,00040,400100-40,500
איטליה44,394,000301,400145,1008,000454,500
איים באוקיינוס השקט1,900,000-57,000-57,000
אינדונזיה70,500,000-4,000,000-4,000,000
פרס14,000,000200--200
אלבניה1,100,00028,000-20028,200
אסטוניה1,100,000-40,0001,00041,000
ארצות הברית132,000,000407,30011,200-418,500
אתיופיה14,100,0005,000200,000-205,000
בולגריה6,300,00022,000--22,000
בורמה17,500,000-60,000-60,000
בלגיה8,400,00012,10052,00024,40088,100
ברזיל41,500,0001,0001,000-
2,000
בריטניה47,800,000382,60067,800-450,400
ברית המועצות168,500,00010,700,00011,400,0001,500,00024,000,000
גרמניה73,300,000 (עם אוסטריה המסופחת כ-81 מיליון)5,500,0001,840,000160,0007,500,000
דנמרק3,800,0002,1001,0001003,200
דרום אפריקה10,300,00011,900--11,900
הודו386,000,00087,0001,500,000-1,587,000
הודו-סין24,600,000-1,000,000-1,000,000
הולנד8,729,0007,90088,900106,000202,800
הונגריה9,200,000300,00080,000570,000950,000
הפיליפינים16,400,00057,00090,000-147,000
טימור500,000-55,000-55,000
יוגוסלביה15,400,000446,000514,00067,0001,027,000
יוון7,200,00020,000220,00071,300311,300
האימפריה היפנית72,000,0002,000,000600,000-2,600,000
לוקסמבורג295,000-1,3007002,000
לטביה2,000,000-147,00080,000227,000
ליטא2,575,000-212,000141,000353,000
מונגוליה819,000300--300
מלזיה5,500,000-100,000-100,000
מלטה269,000-1,500-1,500
מקסיקו19,800,000-100-100
נורבגיה2,900,0003,0005,8007009,500
ניו זילנד1,600,00011,900--11,900
ניופאונדלנד300,0001,000100-1,100
סין530,000,0003,000,0007,000,000-10,000,000
סינגפור700,000-50,000-50,000
ספרד25,500,0004,500--4,500
עיראק3,700,0001,000-1791,000
פולין34,849,000240,0003,000,0003,000,0006,240,000
פינלנד3,700,00095,0002,000897,000
צ'כוסלובקיה15,300,00025,00063,000277,000365,000
צרפת41,700,000212,000367,00083,000662,000
קובה4,235,000-100-100
קוריאה23,400,000-60,000-60,000
קנדה11,300,00045,300--45,300
רומניה19,934,000300,00064,000469,000833,000
תאילנד15,300,0005,000--5,000
סך הכול1,967,100,00024,456,10033,726,4006,254,00064,441,900

בפולין לבד 3 מיליון יהודים נרצחו, אבל גם 3 מיליון אזרחים פולנים ורק רבע מיליון חיילים...

הסיפור של מלחמת העולם השניה הוא סיפור טראגי לכל אירופה ועכשיו אני גם למדה שבאסיה היו הרוגים (היפנים לא ישבו בשקט) .

ואיפה הבנתי שהסיפור תלוי במספר? בברלין!

כן, כן, לפני שנה הייתי בברלין. 20 שנה אחרי נפילת החומה, והגרמנים עדיין מלקקים את פצעי המלחמה ההיא. יום יום... כי כל העולם כל כך סבל ממה שעשו, שהעונש שהטילו בעלות הברית על גרמניה היה חזק מאד, אבל גם מוצדק מאד... למעשה אפילו 40 שנה לאחר סיום המלחמה ההיא, גרמניה היתה תחת כיבוש, מחולקת, ובברלין מרגישים את זה חזק! הסיפורים של העליבות הקומוניסטית בצד המזרחי יוצאים מהמדרכות! הכיכרות הריקות שיש בהן רק ספסלים, פנסים, עצים, ואולי זכר למזרקה שפעם עבדה, לעומת הצד המערבי, שמזכיר כל עיר מערבית אחרת עם קניונים ובניינים גבוהים ומטופחים. ברלין מלקקת את הפצעים. בכל פינה אנדרטה... במרכז אנדרטת ענק לזכר השואה. אבל בטיולים הרגליים ראיתי פארק והחלטתי לראות מה יש שם, ובכניסה לפארק ראיתי .... אנדרטה. זו היתה אנדרטה לזכר ההומואים שנרצחו ע"י הנאצים! בכל מקום ובכל פינה - אנדרטה! כאן אנדרטה לזכר הגרמנים שנרצחו ע"י הקומוניסטים. ושם - אנדרטה לזכר הקומוניסטים שנרצחו ע"י הנאצים...

אז... קודם כל אני רוצה לכבד את זכר כל אותם מיליונים של יהודים שנרצחו באכזריות שלא תתואר ע"י הנאצים ועוזריהם, אבל אני גם מכבדת את אומות העולם האחרות שלפעמים שמות את הסיפור שלהם לפני הסיפור שלנו... כי מרכז העולם שלהם, הוא בכל זאת מרכז העולם שלהם...



מקור התמונה: http://portal.herzliya.k12.il/sites/yomhashoha/default.aspx?ToolPaneView=2&PageView=Shared

יום חמישי, 16 בפברואר 2012

התמודדות עם טראומה בעזרת הרוח היהודית

ביום שישי האחרון (10.2.12)צפיתי בחדשות, שם סופר מה עלה בגורלה של משפחת קרדשוב, לאחר שמחבל פרץ לתוך אירוע בת המצווה שלהם וירה לכל עבר. לפני האירוע היה מדובר במשפחה מצליחה כלכלית, האם הייתה מיבאת דברים לארץ וגם האב עבד ופרנס בכבוד. האירוע עצמו היה מושקע ביותר. הטראומה מהאירוע הייתה עצומה! למעשה, המשפחה התפרקה. ההורים לא הצליחו לחזור ולהתפרנס, האב שבר את ידיו כשהשתלט על המחבל באירוע, ומאז הוא נכה, והאם נשברה נפשית. הילדים עובדים קצת כדי לעזור בפרנסה. האב גר עם אמו שעוזרת לו גם כלכלית. פשוט משפחה שבורה. המשפחה טענה ובצדק שהמדינה לא עזרה להם מספיק.
ואז עלו בי מחשבות על סבא שלי ז"ל בשואה. שם חמישה אירועים כאלה היו רק לארוחת הבוקר. איך סבא שלי הצליח אחרי יותר מ-5 שנים בשואה להשתקם, להקים בית, משפחה, ילדים? סבא שלי היה למעשה חילוני אחרי המלחמה, אבל אני חושבת שהרוח היהודית הייתה תמיד טמונה בו.
חשיבה חיובית: כששאלו אותו איך היה במאידנק הוא סיפר שחייל נאצי החביא בשבילו פרוסת לחם במגירה (טוב, אי אפשר שלא לאהוב את סבא שלי ז"ל...). וכששאלו אותו על אושוויץ הוא אמר: "אה, באושוויץ כבר היה טוב". משפט מוזר ותמוהה. הוא הסביר: "באושוויץ קצת יותר חם ממאידנק, כי מאידנק יותר צפונית לאושוויץ, ובאושוויץ הייתה לי שמיכה... ". למצוא את הטוב בכל סיטואציה היא לפעמים משימה קשה ביותר...
והעיקר והעיקר לא לפחד כלל: כששאלו את סבא שלי האם פחד בשואה, הוא אמר שלא. גם תשובה תמוהה, ואז הוא הסביר:"תראה, כולם מסביבי מתו, ואני לא יותר טוב מהם, אז אם אני אמות, אני אמות. לא פחדתי למות, בגלל שאני לא יותר טוב מהאחרים."
סבא שלי ז"ל הגיע לשיבה טובה: בגיל 91 וחצי, גופו קרס תוך 4 ימים. הוא היה צלול ותפקד למעשה עד יומו האחרון.
כל העם היהודי שותף לרוח היהודית הזו: למעשה, אנחנו רואים שהעם היהודי כולו חדור ברוח היהודית הזו. אחרת, אחרי שואה כמו שעבר העם שלנו, היינו מצפים לראות קבוצת אנשים שבורה שלא יכולה להרים את עצמה, לשקם את עצמה ולעמוד מחדש על הרגליים (כמו משפחת קרדשוב, לדוגמא). ובאמת, בעולם משתאים עד היום איך העם היהודי עושה זאת, פעם אחר פעם, פרעות, פוגרומים, שואה, מלחמות רבות על הארץ הזו, ועדיין, אנחנו כאן.

יום שישי, 29 ביולי 2011

פתרון אפשרי למצב הכלכלי

להלן מספר פתרונות למצב הכלכלי הקיים היום בישראל:

א. מים - לפרק את תאגידי המים. לחזור לשיטה הקודמת. היו לה אולי חסרונות, אבל היא היתה יותר טובה מהשיטה הקיימת היום פי כמה.

ב. דלק - פיקוח ממשלתי על מחירי הדלק. להוריד מיד את מחיר הדלק ל-5 ש"ח לליטר, בפיקוח ובסיבסוד הממשלה. (זה לבדו יסדר את מחירי החשמל, מוצרי מזון, תחבורה ציבורית וכו')

ג. להוציא את חברות הקבלן מחוץ לחוק. מחר בבוקר - להחתים ולצרף את כל העובדים לארגוני עובדים גדולים כגון ההסתדרות. חברות הקבלן עוברות מדי יום על חוקי עבודה בינלאומיים, וגם רוב העובדים היום אינם חלק מוועדי עובדים, כגון עובדי ההייטק, אנשי המכירות ועוד. לדאוג לשכר הוגן לשוטרים, מורים, עובדים סוציאליים ובערך כל העובדים במשק.

ד. דיור - להפשיר מיידית קרקעות ולהעניק אישורי בנייה בפריפריה, תוך שיתוף פעולה עם הטייקונים, אלה יתחייבו להקים מפעלים ולדאוג למקומות תעסוקה בפריפריה, ולהעסיק עובדים בתנאים מכובדים ולא משפילים כמו שנהוג היום.

ה. רפואה - לעדכן מיידית את התקנים ברפואה הציבורית, לפי אחוז הגידול באוכלוסיה הכללית משנות השבעים. לדאוג לשכר הוגן לרופאים המתמחים ולשעות עבודה הגיוניות.

אז מי מניף את הדגל וסוחף אחריו את העם?

יום רביעי, 9 בפברואר 2011

אז למה נמאס לנו מהמצב הכלכלי?

למה אנחנו מתלוננים? מה קורה פה?

אף פעם לא היה כאן קל מבחינה כלכלית. המסים תמיד העיקו. כאשר אזרח מגיע לגיל 18 הוא מתגייס לצבא, ונותן את השנים היפות שלו למדינה תמורת דמי כיס של כמה מאות שקלים בחודש תמורת התמסרות מוחלטת לצרכי הצבא והמדינה. באותו הזמן, אזרח בן מיעוטים יכול ללמוד ו/או לעבוד ולקדם את עצמו מבחינה כלכלית (אבל זה נושא לפוסט אחר).

אחרי צבא מתחילים ללמוד. כאשר האזרח התמים מסיים לימודים ומחפש את דרכו בשוק העבודה הוא בד"כ כבר נשוי, עם ילד או שניים, צריך למצוא פתרון דיור ופרנסה טובה. וכאן המצב הופך להיות בלתי אפשרי. המשכורות של עובד צעיר ומתחיל היום הן נמוכות ביותר ברוב התחומים (חוץ מהייטק - וגם זה נושא לפוסט אחר...). הוראה, רפואה, שירות המדינה, ועוד מקצועות בהם מועסקים שכירים חסרי/בעלי השכלה, לעתים אפילו בעלי השכלה גבוהה והכשרה מעולה.

המצב הכלכלי הגבולי של משפחות צעירות בישראל
 
משפחה ממוצעת היום שבה ההורים הם בני 30 ומעלה, עם 2 ילדים, נמצאת במצב בלתי אפשרי.האב עובד עד 7 בערב בממוצע, ובתקופות לחוצות אפילו יותר, האם עובדת עד 4 וחצי, אוספת את הילדים מהגנים/צהרונים כשהיא עייפה וטרודה וצריכה להתפנות לדרישות הילדים ולדרישות הבית. אין הווי משפחתי שפוי.
משכורת ממוצעת של אם (משכילה ככל שתהיה) נעה בין 4000-6000 ש"ח. מתוכם 4000 ש"ח משמשים להוצאות עבור גן + צהרון (גן 2500 וצהרון 1500). כלומר נשאלת השאלה האם כלכלי לאישה לצאת לעבוד? כשיש יותר משני ילדים ברור שכבר לא כלכלי לאישה כזו לצאת לעבודה.

המשבר הכלכלי ונטל המס

בשנת 2008 פרץ משבר כלכלי בארה"ב וסחף אחריו מדינות רבות באירופה. המעסיקים בארץ פנו לעובדים שלהם והסבירו להם שכעת הם מייצאים פחות לארה"ב ולאירופה ולכן העסק נמצא במשבר. הם גם הסבירו שאם פעם היו משקיעים בחו"ל, הרי שכעת קשה למצוא משקיעים. למעשה, אם לא יתבצעו קיצוצים העסק/חברת סטרט-אפ ייאלצו להיסגר. העובדים הבינו, וגם לא רצו שהעסק ייסגר והם יישארו מחוסרי עבודה. מי ישלם את המשכנתא? המעסיקים פיטרו חלק אחד מהעובדים ולחלק השני קיצצו בשכר ובאותה עת דרשו ממנו בעצם לעבוד יותר ולפצות על כח האדם שפוטר. גם חברות מצליחות שלא נתקלו בקשיים רכבו על הגל וקיצצו בתנאי העובדים. למה לא? העובדים, שגם ככה עבדו שעות ארוכות החליטו לשנס כרגע מותניים ולהתגייס (אלה שלא פוטרו, כמובן). המפוטרים נאלצו לחפש מקומות עבודה אחרים תוך שהם מתפשרים על שכר נמוך יותר וכמות עבודה רבה יותר. העיקר להמשיך הלאה.
מה קרה במהלך השנתיים-שלוש האלו? מחירי הדיור עלו בעשרות אחוזים. הירקות, הפירות, המים, ועכשיו הדלק. במקביל הועלו המסים העקיפים. לעבוד יותר כבר אי אפשר. גם כאשר נראה שהמשבר הכלכלי מאחורינו, המעסיקים לא העלו חזרה את המשכורות או העסיקו עוד עובדים על מנת להקל על העובדים הקיימים. המצב הוא שאנחנו לא יכולים להמשיך כך יותר. החמור עייף והוא תיכף קורס.
עוד נקודה בעייתית: רוב העובדים במשק הם לא חברי הסתדרות. רבים מהם עובדי קבלן ועובדים זמניים בכל מיני חברות, ורבים עובדים על חוזה אישי. חברי ההסתדרות וחברי ועדי העובדים הגדולים פחות סבלו מהתופעה המתוארת כאן. לכן אין אפשרות אפילו להתאגד ולדרוש זכויות. ההסתדרות לא באמת יכולה לעזור כאן. מי יכול לעזור? אנחנו צריכים למצוא מפלגה באופוזיציה. מפלגה שיכולה להוות אלטרנטיבה אמיתית. מפלגה ישרת דרך, מפלגה קשובה לעם. יש לכם רעיונות?

יום רביעי, 20 באוקטובר 2010

המלצה על ספר: כשהכריש והדג נפגשו לראשונה של גלעד שליט

הפוסט הזה נכתב לרגל יום הזיכרון לזכר הרצחו של יצחק רבין

אני רוצה כאן להמליץ על הספר שכתב גלעד שליט כשהיה בכתה ה'.

ספר מצמרררררר... מלווה בציורים של מיטב המאיירים. פרטים נוספים עליו תמצאו כאן.

הסיפור מתחיל כשהכריש הצעיר פוגש דג צעיר והם רוצים לשחק יחד, וכולם מתנגדים.

בסוף הסיפור הכריש והדג משחקים יחדיו והם חברים (כמובן). אפשר לעשות מכאן השלכה לשלום, שגם אם נראה שהוא בלתי אפשרי, לפי הסיפור הזה הוא כן אפשרי.

הספר נחתם במשפט לפיו הדג והכריש חיים יחדיו. ואז בתי אמרה: "אבל אמא, הדג והכריש לא באמת חיים היום ביחד..."
נחיתה למציאות. הרי הבת שלי אמרה את האמת מהסוג של "המלך הוא עירום".

יצחק רבין היה מנהיג, לוחם, פוליטיקאי ישר דרך, ודמות מופת, שזכינו להיות מונהגים על ידו. ביום הירצחו הרגשתי כאילו סוג של אב שלי נרצח.
אבל מהי דרכו של יצחק רבין ז"ל שמדברים עליה כל כך הרבה?

כאשר מנציחים את זכרו של יצחק רבין המסר צריך להיות שבאלימות לא פותרים חוסר הסכמה פוליטית. יגאל עמיר יימח שמו, רצח את רבין ז"ל כדי לעצור תהליך. המציאות מוכיחה שהתהליך לא נעצר, והרוצח לא השיג את מטרתו. זו לא הדרך, גם במבחן התוצאה!!!

ביום כזה צריך לחזק את האחדות בין שני קצוות העם. צריך לגנות את האלימות הפוליטית. צריך להזכיר שיש דעות שונות, והן לגיטימיות!!! ורק בקלפי, הפגנות וכו' אפשר לתקוף את חוסר ההסכמה הפוליטית. וכמובן שבפוסט זה אני רוצה לייחל לשובו של גלעד שליט בריא ושלם לחיק משפחתו במהרה, ואני מחזקת את ידי מנהיגינו לעשות הכל למען שחרורו אבל לא לשלם כל מחיר תמורתו.









יום חמישי, 7 באוקטובר 2010

מתכונים שילדים אוהבים - שדרוג למתכון פנקייק של שומרי משקל

הצלחנו לשדרג את מתכון הפנקייק של שומרי משקל, הוא יותר טעים ויותר משביע, ואפשר לוותר אפילו על הסירופ מייפל והשוקולד.

הקישור למתכון באתר שומרי משקל

ההצעה שלנו: (ל-4 מנות, כן?)

במקום קמח רגיל - קמח מלא תופח.
כוס קמח
2 כפות סוכר
1 ביצה
3/4 כוס חלב

אפשר להוסיף תמצית וניל, ועוד חומרי טעם כמו קינמון, לא עולה בקלוריות/נקודות.

מבטיחה לכם שזה כל כך טעים ומשביע כך שלא תצטרכו להוסיף את הרטבים המשמינים ותמצאו שזו ארוחת ערב מזינה וטעימה מאד. אפילו הילדים שלי אהבו...

תהנו:)

יום ראשון, 5 בספטמבר 2010

המדריך לקניות באינטרנט

אני רוצה להמליץ כאן על הקניות באינטרנט, במיוחד לאמהות עסוקות כמונו.
קודם כל, כי ידוע שכשהולכים לקניות עם הילדים - זה ממש לא חסכוני...
סיבה שניה, כי הזמן יותר יקר מכסף...
סיבה שלישית, כל קונה שנכנס לסופר מוצא את עצמו תחת תעמולה מטורפת. גם באינטרנט יש פרסומות/מבצעים אבל אין להשוות.
סיבה רביעית, מה קורה כשאת לא בטוחה אם יש לך מספיק ביצים במקרר? אם את בסופר - את קונה. אם את בבית - את הולכת למקרר ובודקת, ורק במקרה של חוסר אמיתי תקני.
סיבה חמישית, כל המבצעים שקיימים ברשתות הגדולות קיימים גם באינטרנט.

נכון, לא תמיד המחירים באינטרנט זולים כמו ברשתות, אבל מצד שני, גם ב"שופרסל שלי" המחירים יותר יקרים מ"שופרסל ביג" או "שופרסל דיל", וכנ"ל לגבי מגה: "מגה בעיר" יקרה יותר מ"מגה בול"...

אני מצאתי שהיתרונות עולים על החסרונות. הרי גם הזמן שלנו, הדלק והמאמץ שווים כסף...

פתרונות חוסכי זמן:
א. לשונית החיפוש. מכניסים שם מתומצת ללשונית החיפוש ומקבלים רק את מה שמחפשים.
ב. שכפול הסל משבוע לשבוע, או לתכנן קנייה חודשית או שבועית, ועליה להוסיף ולהוריד את הדברים המשתנים... הרי חלב ולחם צריך כל פעם... כאן יש לתת תשומת לב מיוחדת לא לשכפל מוצר מסויים משבוע לשבוע שאין יותר צורך לרכוש אותו, וזאת בגלל שדעתנו מוסחת מספר פעמים מהקניות בגלל הילדים...

זהו בינתיים.
מה דעתכם?